גרבה מטה(Ilex paraguariensis) מה זה?
עץ קטן ירוק כל השנה הגדל באזור מסוים בין ארגנטינה פרגואי וברזיל.
העץ מגיע לגובה הנע בין 4 - 12 מטרים. החלק השימושי בעץ זה העלים הירוקים אשר קוטפים אותם ..מייבשים ..טוחנים ואורזים אותם באלפי מפעלים ידועים בדרום אמריקה, אשר מספקים אותו לצורך המקומי ומשווקים אותו לכל העולם.
גרבה מטה נפוץ בדרום אמריקה כבר 1700 שנה שותים אותו ומעדיפים אותו על קפה כמשקה יומי וכמקור לאנרגיה, והוא נחשב למשקה הלאומי בארגנטינה ובפרגואי .
לפי כל המחקרים והממצאים המטה עשיר מאוד בויטמינים ובפוליפנולים.
בהשוואה לתה הירוק אשר נחשב כמשקה בריאות, המטה מכיל 196 פוליפנולים לעומת זאת תה ירוק מכיל 145.
הרבה מחקרים נעשו על צמח המטה בעיקר בצרפת, המחקרים מוכיחים ששתיית מטה תורמת לגוף בהרבה תכונות בריאותיות.
מחקרים שנעשו על האינדיאנים בדרום אמריקה הוכיחו שהבריאות של אנשים ששתו מטה היא ברמה יותר גבוה מאנשים שלא שתו בכלל..הם מצאו ששתית מטה תורמת לגוף בכמה דרכים:
*תרומה למערכת העיכול.
* תרומה לעור הגוף.
* מקור טוב לאנרגיה.
* עשיר מאוד בנוגדני חמצון.
מחקרים הגיעו למסקנה אחידה.: בגרבה מטה יש ויטמינים ומינירלים יותר מכל צמח אחר עלי אדמות.
להבדיל מדרום אמריקה שם שותים מטה כמנהג יומי באירופה שותים מטה כטרנד בריאותי.
בשנים האחרונות המוצר תופס תאוצה ונהיה נפוץ באירופה ובדרום ארה"ב.
כמו הקפה גם במטה יש קפאין בשם (מטאין) שהוא חומר מעורר וממריץ, לכן כמו הקפה הוא אינו מומלץ לילדים ולנשים בהריון.
בארץ עיקר הצרכנים הם יהודי דרום אמריקה והדרוזים.
מה הקשר בין משקה נפוץ בדרום אמריקה לדרוזים החיים במזרח התיכון ?
ובכן :במאה הקודמת שלטו העותמנים באזור המזרח התיכון. הם הרבו לתקןף את מעוזי הדרוזים החיים בגבעות, חלק מהדרוזים עזבו את האזור מפאת הרעב והמצור המתמיד.
הם היגרו והגיעו לדרום אמריקה, שם הם נחשפו למשקה עם המנהג והכלים המוזרים. הם התאהבו בגרבה מטה והתחילו לשלוח אריזות מהצמח לקרובים שלהם באזור ..לאט לאט המשקה נהיה פופולרי באזור בעיקר בקהילה הדרוזית..
בכפרים הדרוזים המשקה מאוד נפוץ, הוא נצרך במפגשי חברה בעיקר הוא נפוץ במפגשי נשים.
או כמשקה על הבוקר.
אופן השתיה של המטה אצל הדרוזים הוא סוג של טקס אשר מתקהלים בו לפחות שלושה אנשים.
יש מארח אשר מחמם את המים דואג שהמים לא ירתחו{אם המים רותחים הם שופכים את המים ומחממים מהתחלה .}
הוא ממלא כד של 120מ"ל ב2-3 כפיות קטנות(3-6 ג) של מטה מכניס את הבמביגה. מוסיף מים. והוא(המארח)שותה את הסיבוב הראשון. אח"כ הוא מנקה את הקצה של הבמביגה במים חמים ובחתיכת לימון. מוסיף מים ומעביר לאורח הראשון..האורח שותה את הנוזל ומחזיר למארח בכדי שיכין אותו לסיבוב הבאה ..וכך זה נעשה בין 5-7 פעמים. התהליך הזה יכול להמשך בין שעה לשעתיים.
בדרום אמריקה אפשר לראות המון אנשים ברחוב עם תורמוס של מים ו כד של מטה ביד ..שותים לבד..אצל הקהילה הדרוזית אין את המנהג הזה. כי מטה נועד למפגשי חברה ואורחים או לישיבה משפחתית רגועה.
